שתיה ומזון המכילים סוכר מספקים לחיידקים הקיימים בחלל הפה כמות גדולה של סוכר ההופכת לחומצה. חומצה זו מאכלת את ציפוי השן – האמאייל, עד כדי יצירת נגע עששתי (=חור).
משך ותדירות החשיפה לחומצה קריטיים ליצירת חור בשן, וככל שהם גבוהים יותר, הסיכוי ליצירת חור בשן גבוה יותר.
לפיכך:
1. חשוב לא לשתות שתיה ממותקת (אפילו בריאה כמו מיץ תפוזים סחוט טרי או חלב) בין הארוחות.
2. לרכז את הארוחות ולאכול ארוחות עיקריות, ניתן גם לרכז את כל הממתקים, החטיפים והנשנושים למיניהם לארוחה אחת, שתמנע את הצורך בנשנוש בין הארוחות, או לחילופין אפשר לקנח בממתקים או חטיפים מיד לאחר ארוחה גדולה ולאחר מכן לצחצח שיניים. אם אין מברשת ומשחת שיניים בהישג יד, כדאי לשטוף היטב את הפה במים.
3. חשוב לא לאפשר לתינוק להירדם עם בקבוק שתיה ממותק/ חלב וכו'… הילד לוגם מעט, נרדם, מתעורר ולוגם שוב. דבר זה הרסני במיוחד, מכיוון שנשארת כל הזמן שארית ממותקת בפה; הגורמת לחומציות גבוהה (PH נמוך) ומאפשרת התקפת חיידקים קטלנית על השיניים, אשר מובילה לעששת "דוהרת". עששת זו גם נקראת "עששת בקבוק", ומתאפיינת בהרס מהיר ונרחב של שיני החלב.
4. כדאי להעביר את הילד לשתיה מכוס מוקדם ככל הניתן, בסביבות גיל שנה.
5. שוקולד ודברי מתיקה אחרים הם אוייבי השיניים, ואולם חטיפים שאינם מתוקים, כגון צ'יפס ודומיו, מזיקים לשיניים אף יותר!
ידוע כיום, שכל מזון אשר נדבק לשיניים ואינו נשטף במהירות, מזיק לשיניים. לכן, צ'יפס, טופי, קורנפלקס וחטיפים דומים, שנדבקים לחריצי השיניים, נחשבים למזיקים אף יותר משוקולד, אשר נשטף מהר יותר מן הפה.
6. חשוב לדעת, כי מזון הדורש יותר לעיסה, מייצר גם יותר רוק. זרימת הרוק עוזרת בניקוי שאריות המזון מן השיניים ובניטרול החומציות שבפה.