ד. כל מה שרציתם לדעת כיצד למנוע עששת בתינוקות

רקע 3

עששת תינוקות או כפי שידועה בשם "עששת הבקבוק", נגרמת ע"י חיידקים שמצויים בחלל הפה,

בגיל הינקות וגורמת להרס נרחב של שיני החלב הצעירות, שעדיין לא מסוידות היטב ופגיעות יחסית לשיניים בוגרות.

01/12/2009 14:26:52

הדבקה ראשונית של התינוק בחיידקי העששת נגרמת ע"י – ההורים או המטפלים, באופן הבא:

הכנסת מוצץ או פטמת בקבוק לפיו של המבוגר ואז לפיו של התינוק.
שימוש בכלי אוכל משותפים.
לעיסת מזון ע"י המבוגר ואז הכנסתו לפיו של התינוק.
נשיקות בפי התינוק.

לפיכך חשוב להמנע מהרגלים אלו, וחשוב לא פחות, לשמור על בריאות והיגיינת הפה של המבוגרים המטפלים.

תזונה
הקפדה על תזונה בריאה, שלא מכילה הרבה סוכרים.
להשתדל לצרוך ככל הניתן פחמימות מורכבות (אורז,דגנים) ופירות וירקות, ולהמנע מצריכת מזונות מתוקים ואף מלוחים שהינם דביקים ונשארים זמן רב בפה. כגון: סוכריות טופי, קורנפלקס, חטיפים מלוחים, קרקרים, עוגיות וכו…

תדירות האכילה חשובה ביותר, והינה מהווה מפתח למניעת עששת.

כדאי לאכול שלוש ארוחות עיקריות, ולא יותר.
יש להרגיל את הפעוט, לצרוך ממתקים/פירות ועוד…, מיד בתום הארוחה, או לרכז כל הנישנושים לארוחת ביניים.

להקפיד לשתות מים בין הארוחות ולאפשר שתיה ממותקת (אפילו מיצי פירות טבעיים או תה תינוקות ממותק) אך ורק בזמן הארוחה.

חשוב לציין שהזנה בצורת הנקה, שוות ערך, להזנה מבקבוק, מבחינת הפוטנציאל ליצירת עששת, ולכן יש להרגיל התינוק, שהנקה הינה לצורך הזנה ולא אמצעי זמין להרגעה בכל עת.

חשוב להמנע ממתן מוצץ טבול בסוכר או דבש, על מנת להרגיע  את התינוק,בשל הסיבות הנ"ל:
חשוב ביותר, להמנע מלאפשר לתינוק, להרדם עם בקבוק המכיל: מזון, חלב או שתיה ממותקת, ולהוציא הבקבוק מפיו, מיד לאחר סיומו.

במידה והתינוק נרדם, ולא ניתן לצחצח לו שיניים להשתדל לסיים ארוחה בבקבוק מים.

היגיינת הפה
הקפדה על צחצוח שיניים בוקר וערב.
רצוי לאחר הארוחה, ובמידה וזה לא מתאפשר, להקפיד לתת בקבוק של מים לאחר הארוחה, לעזור בשטיפת השאריות מהשיניים.

שימוש במברשת שיניים, מותאמת לתינוקות (רכה במיוחד).

אני ממליצה- לרכוש 2 מברשות זהות, אחת לשימוש ע"י הפעוט- כדי להקנות לו מודעות לשמירת היגיינת הפה ולאפשר לו, לתרגל מוטוריקה עדינה.
המברשת השניה, הינה משמשת לצחצוח באמצעות ההורים. זאת על מנת, להפחית את מידת הבלאי של המברשת, שכידוע הפעוטות נוטים ללעוס ולשחק עימה, ולהבטיח צחצוח יעיל.

יש להוסיף משחה למברשת (רצוי משחת שיניים המכילה פלואוריד), החל מגיל שנתיים והלאה, בכמות שלא עולה על גודל אפון.

בגילאים שהינם מתחת לשנתיים, אני ממליצה, על מריחת כמות קטנה ביותר של משחה (הם בולעים אותה בכל מקרה) על מנת לאפשר התנסות בטעם, הקניית הרגל לעתיד והגנה נוספת של פלואוריד על השיניים הצעירות.

כדאי ללוות את "טקס" צחצוח השיניים בערב, בפעולה נעימה עם הפעוט,  כגון- הקראת ספר (ומדי פעם גם ספרים שקשורים לשמירה על בריאות השיניים), כדי שהפעוט, יקשר את פעולת הצחצוח, לחוויה של הנאה וקרבה עם ההורים.

חשוב גם, לתת דוגמא אישית שלכם כהורים, ולהראות לו כיצד אתם מקפידים, על צחצוח שיניים סדיר.

בקורת תקופתית אצל רופא השיניים
חשוב להגיע לבדיקה ראשונית, אצל רופא השיניים לילדים, עם המצאות מ"ס שיניים בפה (לפחות גיל שנתיים עד שלוש, והרבה לפני- במידת הצורך), כדי לקבל סקירה והערכה, למצב הפה של הפעוט, וקבלת הוראות לטיפול מונע, במידת הצורך.

חשוב להקפיד על הגעה לביקורות סדירות, גם לאחר מכן.

השארת תגובה